החלטה בתיק ת"א 34611-05-10

1.         בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע מס 1 (להלן "הנתבע") בהעדר, לאחר שלא התייצב לדיון ההוכחות ביום 17.4.2013.

2.         התובע הגיש כנגד הנתבעים, עורכי דין במקצועם, תביעה כספית על סך של 515,339 ש"ח. לטענתו, בשנת 2006  רכש נכס מקרקעין בשטח של 1,000 מ"ר בכפר עראבה, תמורת סך של 250,000 ש"ח ששולם לידי הנתבע.

            המקרקעין נמכרו על ידי הנתבעים מכח יפויי כח בלתי חוזר והתחייבות בלתי חוזרת מיום 20.7.2006 (שאושרו על ידי הנתבע מס' 2), שניתנו להם על ידי בעלת הקרקע, גב' נג'מה ח'טיב. הנתבעים ייצגו בעבר את גב' ח'טיב ובתמורה, התחייבה הנ"ל לשלם להם שכר טרחתם באמצעות המקרקעין. הנתבעים קבלו על עצמם לייצג את התובע בעסקת המכר.

3.         ביום 24.5.2007 הגישה גב' נג'מה תובענה בהמרצת פתיחה כנגד הנתבע והתובע (ת.א. 2790/07), במסגרתה עתרה להצהיר, כי ייפוי הכח מיום 20.7.2006 מזוייף. בנוסף, נטען כי ייפוי כח והתחייבות בלתי חוזרת קודמים מיום 9.7.2006 בוטלו בפסק דין שניתן ביום 6.5.2007, במסגרת ה"פ 1097/06 בבית משפט השלום בעכו, ואשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים לאותו הליך. עוד נתבקש בית המשפט בת.א. 2790/07, להצהיר כי ההסכם שנערך עם התובע מבוטל וכי אין לו זכות כלשהי בנכס.

            נוכח ההליך בו נקטה גב' נג'מה ח'טיב, חתם הנתבע על התחייבות לשפות את הנתבע עבור חלק מנזקיו והוצאותיו בגין ההליך הנ"ל. לצורך הבטחת התחייבותו, התחייב הנתבע לרשום הערת אזהרה על נכס מקרקעין שבבעלותו.

            במהלך דיון ההוכחות שנערך ביום 2.9.2009 בת.א. 2790/07, הודיע הנתבע על הסכמתו        לביטול ייפוי הכח מיום 20.7.2006 וההסכם שנערך מכוחו עם התובע. חרף התנגדותו של    התובע באותו דיון, קבע בית המשפט (ללא שמיעת עדים), כי ייפוי הכח וההסכם מבוטלים.     ערעור שהוגש על ידי התובע לבית המשפט המחוזי נמחק.

4.         התובע טען, כי עד להגשת התובענה כנגדו בת.א. 2790/07 לא ידע דבר אודות טענותיה של גב' נגמה ח'טיב, לרבות דבר הגשת התובענה בה"פ 1097/06.

5.         עוד טען התובע, כי הנתבעים רימו אותו ונשלו אותו מנכסיו, בכך שגרמו לו לשלם סך של 250,000 ש"ח עבור נכס שאין להם זכות בו. עוד נטען, כי לנתבעים היתה כוונה מראש לרמותו, מאחר ולא הודיעו לו על דבר הגשת התובענה שהוגשה כנגד הנתבע, כשבוע לאחר חתימת הסכם עימו. בנוסף, נטען כי כשבוע טרם חתימת ההסכם עימו, שוגר לנתבע מכתב מטעמה של גב' נג'מה ח'טיב במסגרתו הודיעה לו על ביטול ההתחייבות הבלתי חוזרת וייפוי הכח ועל נכונותה לשלם לו את שכר טרחתו ולהביא את העניין במידת הצורך בפני לשכת עורכי הדין.

6.         התובע עתר להורות לנתבעים להשיב לו את מלוא הסכום ששלם כתמורה בעד הנכס, קרי - סך של 250,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום (סך של 124,523 ש"ח), הוצאות שכ"ט עו"ד בהן נשא וכן, הוצאותיו בגין הערעור שהגיש. בנוסף, עתר התובע להורות לנתבעים לשלם לו סך של 100,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

7.         הנתבע התגונן מפני התובענה. הנ"ל העלה טענות שונות בנוגע להתנהלותו למול גב' נג'מה ח'טיב ובני משפחתה והוסיף, כי לא ידע על דבר הגשת התובענה בה"פ 1097/06 וכי הוא אינו חתום על הסכם הפשרה, מכוחו ניתן פסק הדין בהליך הנ"ל. עוד טען הנתבע, כי נודע לו על דבר מכתבה של גב' נג'מה ח'טיב בנוגע לביטול יפויי הכח, לאחר שכבר מכר את המקרקעין לתובע.

            בנוסף, טען הנתבע כי הגיש כנגד גב' נג'מה ח'טיב תובענה בהמרצת פתיחה במסגרת ת.א. 44759-02-10, במסגרתה בקש להצהיר על בעלותו במקרקעין.

            עוד נטען, כי הוסבר לתובע מצבו המשפטי של נכס המקרקעין. בנוסף, טען הנתבע כי התובע התחייב בפניו שבמדה והעסקה לא תושלם מסיבה כלשהי, זכותו לדרוש את התמורה ששלם, קרי - סך של 250,000 ש"ח בלבד. הנתבע הוסיף וטען, כי התובע לא פנה אליו ולא בקש להשיב את כספו, למרות שהנתבע הציע לו לעשות כן.

8.         במהלך ישיבת קדם המשפט הראשונה ביום 23.12.2010, אשר ב"כ הנתבע, כי אין מחלוקת שהתובע שלם לנתבע סך של 250,000 ש"ח וכי האחרון צריך להחזיר לתובע את הסך הנ"ל. עוד נטען, כי הנתבע מנסה לאתר הצהרה לפיה, במדה והעסקה לא תצא אל הפועל, יהא זכאי התובע לסך של 250,000 ש"ח.

            לאור האמור בכתב ההגנה ומאחר והתברר כי אין מחלוקת בדבר חובתו של הנתבע להשיב לתובע את הסך של 250,000 ש"ח, ניתן כנגדו באותה ישיבה פסק דין חלקי על הסך הנ"ל, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.

            בהחלטה נוספת שניתנה בדיון הנ"ל, נקבע מועד לדיון קדם משפט נוסף במעמד הצדדים ליום 28.2.2011. בין לבין, ניתנה לנתבע ארכה לתשלום סכום פסק הדין החלקי, אולם לשווא.

9.         הנתבע לא התייצב לדיון ביום 28.2.2011 וב"כ מסר כי התשלום הראשון יבוצע בהקדם. הצדדים בקשו לקבוע ישיבה נוספת, על מנת ליתן לנתבע אפשרות לשלם את פסק הדין החלקי, דבר שיכול היה לחסוך את המשך ההליך באותה עת. בהחלטתי מאותו יום, קבעתי ישיבה נוספת, במעמד בעלי הדין, ליום 4.4.2011.

10.        הנתבע לא התייצב גם לישיבה ביום 4.4.2011 וב"כ הודיע כי הצדדים לא הגיעו לידי הסדר. לפיכך, הורתי על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעה ישיבת קדם משפט נוספת ליום 22.6.2011. במסגרת ההחלטה הורתי במפורש פעם נוספת כי על בעלי דין להתייצב לדיון.

11.        הנתבע לא התייצב גם לדיון שהתקיים ביום 22.6.2011, כי אם ב"כ בלבד. במהלך הישיבה ניתנה לצדדים ארכה להשלמת תצהיריהם. בהמשך, ניתנו לנתבע ארכות להגשת תצהיריו ונקבעה ישיבה ליום 30.10.20111. ישיבה זו נדחתה לבקשת ב"כ הנתבע, בהסכמת ב"כ התובע.

12.        חרף ארכות שניתנו לו, לא הגיש הנתבע תצהיריו טרם הישיבה שהתקיימה ביום 30.11.2011. לפנים משורת הדין ניתנה לו ארכה נוספת להגשת התצהירים ונקבעה ישיבת קדם משפט נוספת, במעמד בעלי הדין, ליום 19.12.2011.